מקובל מהמילה קבלה. קבלה מהמילה לקבל. לקבל מה? תענוג! אנחנו חושבים שאנחנו יודעים איך לקבל תענוג. אנחנו תמיד מחפשים תענוג ותמיד מתלוננים שאין לנו מספיק ממנו. ואיך זה אצל מקובל? מקובל לא עסוק כמונו במרדף אינסופי אחר תענוג אינסופי כי זה אף פעם לא מספיק, אף פעם לא מגיעים לנקודה של סיפוק באמת. אנחנו מגיעים למשהו ואז נהנים קצת ואז זה מתפוגג, כי מגיע רצון חדש ואז שוב מחפשים מילוי לרצון החדש וכך בצורה אינסופית! מוכר לכם?
בלימודי הקבלה לומדים שהתענוג האמיתי לא נמצא בעוד טיול לחו"ל, בעוד שופינג כייפי, בעוד ארוחה מדהימה וכולי. התענוג האמיתי שהמקובלים מדברים עליו, יותר דומה לתענוג של אימא שנהנית לתת לילד שלה מה שהוא צריך. שמרגישה אותו, שמכילה אותו, שרוצה בשבילו יותר מאשר בשביל עצמה.
אימא נהנית מלתת, והתענוג הזה שלה לא נגמר, היא תמיד רוצה עוד ועוד לתת וכך עוד ועוד נהנית. המקובל הגיע לדרגה רוחנית כזו שכך הוא מרגיש כלפי כולם. כמו אימא כלפי הילד שלה, כך הוא מרגיש כלפי כל העולם. כל האנושות. כל סוגי האנשים, לא משנה מאיזה תרבות, דת או מין הם.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שכדי להרגיש טוב באמת, כדאי לנו יותר לחשוב על האחר, לרצות טוב בשביל האחר, יותר מאשר בשביל עצמנו ואם כולנו נחייה כך וכל אחד יחשוב טוב על האחר, אז הכל בעולם יתאזן כי אנחנו, בני האדם, נמצאים בראש הפירמידה מעל דומם, צומח, חי, וכשאין איזון אצלנו זה משפיע על כל מי שתחתינו בפירמידה הזו.
אז איך נגיע לאיזון? מה זה האיזון הזה בעצם? לא מדובר על איזון אצל כל אחד בפני עצמו אלא מדובר על איזון בקשר בינינו. איזון יגיע כשנדע להרגיש טוב מקשר טוב עם האחר, מלחשוב טוב על האחר, הפוך ממה שקורה היום, שאם אני יותר מהשני אז אני מרגיש טוב יותר. במצב כזה, השני מרגיש פחות טוב. איזון זה כשכולנו מרגישים טוב כי יודעים להיות בקשרים טובים בינינו.
יוצא שאם נלמד מה שיש למקובלים ללמד אותנו, נחיה בעולם מאוזן יותר, נעים יותר, שבו לכולם יש מספיק ממה שצריך. לאף אחד לא חסר כלום. הטבע מאוזן ומדהים ביופיו כי משקף לנו את היופי שבנו, שבינינו!