כולנו מכירים את המצב הזה שבו אנחנו מרגישים שחייב להגיע שינוי. זה יכול להיות בעבודה, בזוגיות, בלימודים, או סתם הרגשה פנימית שהחיים האלו הם לא בדיוק איך שהם אמורים להיות, ואז זה מגיע. פתאום קורה איזה אירוע שמחייב אותנו לבצע את השינוי – לאירוע כזה אפשר לקרוא ראש השנה, כלומר תחילתו של השינוי.
הרבה אנשים בעולם כבר מרגישים שחייב להית איזה שינוי, שכל מערכות החיים שבנינו במדינה לאורך השנים, הולכות ומתדרדרות. אבל מה שהכי מתדרדר הן מערכות היחסים בתוך המדינה – בין המפלגות, בתוך המפלגות, בתקשורת, בין טייקונים למעמד הביניים, בין חילונים לחרדים ועוד. זה הגיע למצב של חוסר וחוסר הקשבה מוחלט בין הצדדים. בהתבוננות חטופה במהדורות החדשות ותוכניות האירוח, אפשר לראות כמה נמוך הגיעו מערכות היחסים האלו. אין שום כבוד או הקשבה, כולם מאשימים את כולם, בטוחים שהצד השני משקר ומסית.
ואז היא הגיעה – הקורונה. אם חשבנו שקודם מצבנו היה גרוע ומחייב שינוי, הו אז הגיעה הקורונה והפכה את המצב לגרוע עוד יותר. חוסר האמון בתוך המדינה ממשיך להשתולל ומונע מאיתנו להילחם בקורונה בצורה יעילה, כופה עלינו סגרים חוזרים ונשנים. את פסח חגגנו עם המשפחה הגרעינית וכך גם את ראש השנה, אבל האם הקורונה תגרום לשינוי נוסף? שינוי מחשבתי, רצון לשנות בצורה מהותית את מערכות היחסים בין האנשים במדינה שלנו?
לשינוי כזה קוראים בחכמת הקבלה ראש השנה, כלומר התחלה של שינוי תפיסתי. אנחנו מפסיקים לנסות ולחזור למה שהיה לפני הקורונה כי ברור לנו שלא היינו במקום הנכון. ברור לנו שזה לא מה שצריך להיות, שחייבים להתקדם קדימה, שחייבים לבצע שינוי מהפכני במערכות היחסים במדינה.
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא כמובן להפסיק להאשים אחד את השני בכל מה שקורה, לא את החרדים, לא את הערבים, לא את ראש הממשלה, ולא את התקשורת. זה כשלעצמו יביא שינוי עצום. ייווצר שקט בלתי נתפס. לא הפגנות, לא צעקות, לא התלהמות. תהיה באמת התחלה של שינוי בכיוון הנכון, ממש התחלה של שלב חדש בחיים שלנו, כזה שכבר היה צריך להתחיל מזמן. נקווה שהקורונה תהיה אותו אירוע מכונן שידחוף אותנו להתחיל את השינוי המחשבתי הזה.