בדמיוננו אנו נוטים לחשוב שמקובל הוא רב מבוגר עם זקן לבן, אדם דתי מאוד שכל היום יושב ולומד תורה, מדבר על הלכות ואמונה או אפילו מברך אנשים לבריאות זוגיות ופרנסה טובה, מחלק קמעות לסגולות למיניהן.
לאורך השנים המקובלים היו אנשים בודדים ומרוחקים מקהל. המאמינים הדתיים הרגילים והרבנים הגדירו אותם כמשוגעים או מטורפים ורק לאחר שנים אחרי מותם זכו להכרה לה הם זכאים, העריכו כיאות את פועלם, ותרומתם וקראו את משנתם וזאת רק בגלל העובדה שכבר לא היוו איום על מקומם של הרבנים שכל מטרתם היא שליטה בהמוני המאמינים שלהם.
לא פלא שמאז ועד היום רבנים מתנגדים למקובלים כי המקובל מעודד שאלת שאלות, העלאת ספקות, חשיבה עצמאית, חקירה פנימית של כל חוקי וכוחות הטבע, בגימטריה הטבע = לאלוהים. כמובן שגישה זו מנוגדת לחלוטין לחינוך שהרבנים רוצים להנחיל לקהל המאמינים ומה שחשוב לרבנים היא השליטה והכבוד שירכשו המאמינים בהם, בכך יוכלו בנקל לשלוט באוכלוסיה גדולה וכולם ילכו אחריהם באמונה עיוורת. גם מצד המאמינים הרבה יותר קל ללכת אחר הרב ולא לעשות שום מאמץ פנימי מצידם ולהסתפק בלומר הרב אמר, זה כבר פוטר אותם מכל אחריות על עצמם.
המקובל מבקש ללמוד את הקבלה שהיא הדרך היחידה להגיע לדבקות בבורא, הקבלה מלמדת איך ומה לעשות כדי להגיע להשוואת הצורה של האדם לבורא, כתוב שהבורא ברא אותנו בצלמו – "בצלמו בצלם אלוקים". הקבלה מלמדת אותנו שפעם היינו חלק ממערכת שנקראת 'נשמת אדם הראשון' ושם היינו חלק מהבורא אבל הבורא שבר אותנו ומאז אנו נפרדים וכתוצאה מהשבירה נהיינו הפוכים לחלוטין מבוראנו והיום אנו כל כולנו יצר רע ואין בנו שום טוב כלל.
המקובל מקדיש את חייו לחקר האלוקים ומבין שהחיים האלה נתנו לנו כדי שנוכל כולנו להגיע לידיעה מתוך הניסיון שלנו להכרת הבורא, להשוואת צורה עמו שרק כך יוכל להיות שוב שייך לנשמה האחת. המקובל שם לו מטרה להביא את כל האנושות להכרת הבורא. המקובל לומד מניסיונו איך לעשות זאת עוד בחייו ומבין שהבורא נותן לו כל רגע את התנאים האידאליים כדי להתקדם למטרה. הגוף הגשמי שלנו החומר החלבוני שאנו עשויים ממנו משמש אותנו בעולם הזה לעלות במעלות הסולם הרוחני.
מי שלא מכיר את המקובל יכול לחשוב בטעות שחייו מרים וקשים אך המקובל מבין שכל מקרי העולם הם לעזר כנגדו והוא משתמש בכל מקרה להתקדמות ולהתקרבות לבורא והוא לא מתייחס למקרים אלו כטובים או רעים. למקובל זוהי הזדמנות נוספת לעשות עוד צעד למטרה, את כל הדרך הוא עושה בשמחה אמיתית שפורצת מליבו על כל אפשרות להתקרב לבוראו.